ג’בטה היא לחם איטלקי, שעשוי בטכניקה של התססה ארוכה במיוחד שנקראת ‘ביגה’.
בשיטה זו אנחנו משתמשים בכמות מזערית של שמרים ומעכבים את התסיסה לקצב איטי במיוחד, ונותנים לבצק לתפוח במשך שעות ארוכות. השילוב של בצק דליל ותסיסה איטית מאפשר לקשרי הגלוטן בבצק להתפתח בעצמם, בלי צורך בלישה של הבצק.
(המושג ‘ביגה’ מופיע בהקשרים שונים, יש שמכנים כך גם שיטות אחרות בהתפחה של בצקים. כיוון שאין הגדרה מוסכמת, כל ההגדרות נכונות.)
הייחוד של הג’בטה משאר הלחמים הוא אחוז המים בבצק, שגבוה באופן משמעותי. בלחמים רגילים אנחנו שמים 70-60% נוזל ביחס לקמח, ואילו בג’בטה יש 90-85% לחות – כלומר לכל 1 ק”ג קמח, 900-850 גרם מים.
באפייה כמות הנוזל הגדולה הופכת לאדים ומתנדפת החוצה, היא משאירה בלחם חורים גדולים וסיבים עבים של בצק, שמאפיינים את הג’בטה.
הבצק עצמו רך, רטוב ודביק מאוד, לכן נעבוד איתו בידיים משומנות ובנגיעות קצרות בלבד.
לא מוסיפים קמח ולא מקמחים את הבצק עד לשלב העיצוב, בשלב זה מקמחים היטב ובנדיבות את משטח העבודה וגם את הבצק מלמעלה כדי למנוע הידבקויות.
חשוב להקפיד לקפל את הבצק בתדירות הנכונה, לפחות 4 פעמים ועדיף יותר. הקיפולים מסדרים את סיבי הגלוטן ובהמשך מסייעים ללחם לתפוח יפה לגובה.
אם רוצים להכין את הבצק ערב קודם, מכינים כשעה לפני שהולכים לישון כדי להספיק קיפול אחד, לאחר מכן מניחים לתסיסה כל הלילה. בבוקר חוזרים לקפל במרווחים של שעה עד שמשלימים 4 קיפולים.
אפשר לקצר את תהליך ההכנה על ידי הגדלה של כמות השמרים ל-6 גרם (כ-3 כפיות). את הקיפולים מבצעים במרווחים של 30-20 דקות. התוצאה טובה מאוד אבל המרקם יותר צפוף ופחות מרשים.
לאחר האפייה נשארים בג’בטה אדים שמרככים את הקרום החיצוני. לכן אם רוצים ג’בטה עם קרום פריך מוסיפים שלב נוסף לאפייה – כשהג’בטות מוכנות מוציאים את כלי המים, מנמיכים טמפרטורה ל-160 מעלות ואופים 5-4 דקות נוספות. בזמן הזה אנחנו מאדים עוד לחות מהלחם ומייבשים עוד יותר את הקרום, וכך גם לאחר הקירור יתקבל קרום פריך ונוקשה.
ג’בטה איטלקית
החומרים
20-15 כיכרות אישיים
1 ק”ג קמח
22 גרם מלח גס
1 גרם שמרים יבשים (כ-1/2 כפית)
870 גרם מי ברז (2/3 3 כוסות)
סולת או קמח תירס לפיזור
אופן ההכנה
מערבבים בקערה את הקמח עם המלח והשמרים. מוסיפים את המים ומערבבים בכף גדולה רק עד שאחיד לגמרי ואין גושים של קמח, התערובת צריכה להיות סמיכה ומעט נוזלית.
משמנים היטב קערה גדולה נוספת ו’מוזגים’ לתוכה את הבצק שהכנו, הבצק צריך למלא לא יותר ממחצית הקערה. עוטפים את הקערה בניילון נצמד ומניחים למנוחה של 15-10 שעות.
במהלך המנוחה מבצעים קיפולים: בידיים משומנות היטב מרימים את הבצק מצד אחד ומקפלים אותו על עצמו לחצי, חוזרים על הפעולה מכל 4 הכיוונים. את הקיפולים מבצעים במרווחים של שעה ומעלה, לפחות 4 פעמים במהלך התסיסה.
לאחר התסיסה והקיפולים – מקמחים היטב משטח עבודה, מוציאים את הבצק מהקערה ומקמחים גם מלמעלה. משטחים את הבצק על ידי טפיחה ומשיכה של הקצוות, עד לקבלת משטח מלבני בגובה 4-3 ס”מ. מניחים לבצק השטוח לנוח כ-5 דקות.
מרפדים תבנית בנייר אפייה ומפזרים עליו סולת למניעת הדבקות. בעזרת סכין חלקה ורחבה, חותכים את הבצק למלבנים קטנים ומניחים אותם על התבנית במרווחים יפים.
מחממים מראש תנור ל-240 מעלות עם כלי מים בתחתית. אופים 18-12 דקות, או עד להשחמה יפה של הכיכרות.
שלום עודד, אשמח אם תוכל לפרסם מתכון ללחם שיאור (עם מחמצת) תודה מראש
לחם שאור הוא לא מתכון אלא תורה שלמה שניתן להכיל אותה על הרבה מתכונים שונים, צריך ללמוד אותה ולהבין את השלבים בדרך כי יהיו הבדלים לפי מיקום, חומרים, טמפרטורות וכו’
כל טעות בתהליך יכולה להוביל לעובשים/פטריות, ריח רע והרס של השאור או של הלחם.
הכנה ביתית של לחם שאור מצריכה תהליך ארוך של לימוד והתנסות עד לקבלת תוצאות טובות.
לכן לא ניתן לכתוב מתכון צעד צעד שמי שעושה לפי ההוראות יקבל לחם שאור.
בעבר העברנו קורס אינטרנטי ב-4 שיעורים על הנושא, מקווה שבהמשך נצליח להעלות את החומר הזה לרכישה באתר ללימוד עצמי, עדיין אין לי צפי של זמן לצערי.
הכנתתי את הבצק לפניי 12 שעות וקיפלתי אותו 3 פעמים. הבצק גדל לי למימדים אסטרונומיים, כעת הוא בתבנית אפייה עם ניילון נצמד ואין לו מקום בכלל. האם זה בסדר לחתוך אותו ולהעביר לכלי אחר? או שבשלב זה, זה יהרוס את כל האווריריות?
אם הבצק תפוח מאוד ועבר כבר 3 קיפולים אפשר כבר לחתוך ולהעביא לתבנית, גם אם לא עבר כל הזמן במתכון, זה תלוי מאוד בטמפרטורות וכמות השמרים, בימים חמים כאלה אפשר אפילו פחות שמרים מהרשום.
כשהבצק חתוך ובתבנית צריך להקפיד על מרווחים יפים. אם יש צורך אז מחלקים לשתי תבניות, גם כאן לא מתחשבים בזמן אלא בנפח- אם החתיכות תפוחות אפשר כבר להכניס לתנור גם עברו רק כמה דקות מהחיתוך.
לכן חשוב להדליק את התנור כבר בקיפול האחרון שבטוח יהיה חם היטב כשהבצק ייכנס
חזרתי לדווח שהן יצאו מושלמות!
תודה רבה עודד על תגובת הבזק שלך
היי 🙂 לא לשים כלל את הבצק? (מלבד העירבוב עד איחוד החומרים)
ברצוני להכין את הג’בטה עם 3/4 מכמות הלחם עם קמח מלא.. זה אומר שאצטרך להוסיף יותר מים מהרגיל?
א. נכון מאוד. אין צורך ללוש את הבצק. קשרי הגלוטן נוצרים מעצמם בבצק הדליל ובמנוחה ארוכה.
ב. גם נכון מאוד. ככל שאחוז הקמח המלא גבוה יותר יש להוסיף יותר מים. כמות המים המדוייקת אינה קבועה והיא תלויה במאפייני הקמח שלך, תעשי נסיון ותמדדי כמה מים הוספת כדי להגיע למרקם הרצוי ואז תרשמי את הכמויות לפעם הבאה.
הי, תודה רבה על המתכון. נראה מעולה. האם אפשר להכין עם מחמצת?
אפשר אבל צריך לעשות את ההמרה של המתכון – להחליף חלק מהקמח והמים שבמתכון בכמות של המחמצת שהוספת.
רצוי שהמחמצת תהיה דלילה מאוד ופעילה היטב.
אפשר להכין את זה מערב אחד לאחה”צ של יום אחרי?
כלומר, אכין היום בערב את התערובת, אקפל כמה פעמים, אקפל בבוקר, ואחה”צ-ערב אאפה את זה.
יעבוד?
בהחלט, יעבוד מצויין!
פשוט … טעים עם טעם של עוד פעם!!!
האם כדאי לעשות חיתוכים עם סכין לפני האפיה כמו בבגאט
בג’אבטה גדולה זה משמעותי וכדאי לעשות, עושים חתך אחד בלבד לאורך הכיכר. בג’אבטות אישיות אין צורך, זה חסר משמעות.
שאלה נוספת ברשותך. אם מגדילים את כמות השמרים כדי לזררז את התהליך כמה זמן תסיסה יש לתת לפני הקיפולים. ושוב תודה על הכל
המנוחה לפני הקיפולים היא כמו בין קיפול לקיפול – 20-30 דקות.
זה עובד גם עם מנוחות קצרות עוד יותר כמו 15 דקות אבל ככל שמקצרים את הזמנים המרקם יותר צפוף ופחות מרגיש כמו ג’בטה.
שלום עודד האם אפשר לפזר קמח רגיל מלמעלה כשאין סולת או קמח תירס
את הסולת מפזרים על התבנית ולא על הבצק.
אם אין אפשר לפזר קמח.
אחרי כמה זמן הבצק יתגבש מספיק כדי לבצע את הקיפול הראשון?
אפשר לקפל קיפול ראשון כבר אחרי כחצי שעה, אבל עדיף לתת לבצק לנוח יותר אם יש זמן.
האם אפשר להשתמש בתערובת 50% קמח מלא ולבן? בכמה להגדיל מיים? המתכון נשמע מגרה.
אפשר בהחלט. כמות המים הנוספת תלויה בסוג הקמח ובאופי שלו. תכין פעם אחת ותמדוד כמה מים שמת, הבצק צריך להיות רך מאוד מאוד, כשעובדים עם קמח מלא הוא יהיה דביק יותר בהתחלה, תן לו מנוחה של 15 דקות ואז קיפול אחד כדי להרגיש טוב יותר את המרקם.